החלטה בתיק ת"א 16191-11-10

בקשה לחיוב המשיבה /התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת היא הבקשה שלפני.

המבקשת עותרת לחייב את המשיבה, כתנאי להמשך ההליכים, בסכום שלא יפחת מ-340,000 ש"ח השווה ל- 5% מסכום התביעה  - לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

לטענת המבקשת, המשיבה היא חברה בע"מ בהליכי פירוק, ועל כן בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות קמה חזקה עובדתית לפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

בנוסף טוענת המבקשת, כי סיכויי ההליך קלושים וכי מדובר בתביעת סרק שהוגשה נגדה על סך של כ-6.8 מיליון ש"ח.

בין יתר טענותיה העלתה המבקשת את הטענה כי התובענה הוגשה בהעדר סמכות. לטענתה, בית המשפט המחוזי בבאר שבע שלפניו מתנהלים הליכי הפירוק של המשיבה, לא התיר למשיבה להגיש את התביעה ולנהל את ההליכים בבית המשפט הזה, אלא התיר לה לנהל הליכי גבייה במסגרת הוצאה לפועל. בשל עובדה זו ובדרך של "הערת אגב" עתרה המבקשת, במסגרת הבקשה לחיוב בערובה, להורות על סילוק התובענה על הסף.

המשיבה התנגדה לבקשה, בין היתר טענה כי במסגרת הליכי הפירוק נבדקה יכולתה הכלכלית וכי האישור להגשת התביעה ולתשלום האגרה בגינה ניתן לאחר שהובהר כי יש למשיבה מקורות מימון לניהול ההליך.

לתגובתה צרפה המשיבה החלטת בית המשפט של פירוק מיום 28.4.10 לפיה: "מאשרת ההתקשרות עם עוה"ד לצרכי גבייה כמבוקש" והחלטה מיום 17.10.10 - במסגרתה אישר בית המשפט של פירוק תשלום אגרה בהליך דנן.

עוד טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה על-ידי המבקשת בחוסר תום לב ובמטרה לחסום את דרכה מלברר "...תביעתה הצודקת בגין חוב כספי שאינו שנוי במחלוקת אמיתית" (סעיף 1 לתגובה). עוד מדגישה המשיבה כי התובענה דנן הוגשה לאחר שבית המשפט של פירוק אישר הגשתה לתביעת חוב כספי שהעילה בה מבוססת היטב; כן טוענת המשיבה, כי המבקשת מנצלת את העובדה שהמשיבה בהליכי פירוק כדי להגיש את הבקשה, ולחסום את דרכה הדיונית.

במסגרת השיקולים סבורה המשיבה כי יש להביא גם את העובדה כי המבקשת היא שתרמה בהתנהגותה למצבה הכלכלי של המשיבה.

לעניין שיעור הערובה המבוקש, טוענת המשיבה, כי מדובר בסכום בלתי מידתי.

בתשובה לבקשה ציינה המבקשת בין השאר כי המשיבה לא הציגה כל ראיה לעניין מצבה הכלכלי ולא הסבירה כיצד תוכל לשאת בהוצאות ככל שתידרש להם בהליך דנן.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים - בבקשה, בתגובה ובתשובה, שוכנעתי כי בנסיבות העניין, יש לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש לפי סעיף 353א לחוק החברות.

לשון סעיף 353א לחוק החברות :

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (ההדגשות אינן במקור - א.נ.ח).

כעולה מלשון הסעיף, כאשר התובעת היא חברה בערבון מוגבל (כבמקרה דנן) רשאי בית המשפט להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

מדובר בחזקה הניתנת לסתירה; על פי הפסיקה הדרך לסתור חזקה זו להצביע בין השאר כי החברה הוכיחה שבידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין; וכן כאשר בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה בשל שיקולים כמו מהות התביעה וסיכוייה [ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם, 13.7.08); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 11.2.09)].

לשון אחרת, בבקשה שמוגשת לפי סעיף 353א לחוק החברות, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה, ובשלב זה, רובץ הנטל על כתפי החברה, להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין ו/או כי ישנן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. בענייננו לא הציגה המשיבה כל אסמכתא המתייחסת למצבה הכלכלי ולעניין המקור ממנו תשלם את הוצאות המבקשת כשמנגד מדובר בחברה המצויה בהליכי פירוק - לא נסתרה החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות לחיובה בערובה.

כל שטענה המשיבה בתגובתה, כי בית המשפט של פירוק אישר את ניהול ההליך, וכי האגרה בתיק שולמה - נסיבות שלטענתה, מעידים על יכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות המבקשת. אלא שלטעמי אין די באמור.

כל עוד לא הציגה תשתית עובדתית וראייתית בהתייחס למצבה הכלכלי - ובהתייחס למקורות המימון לניהול ההליך - עולה התהייה כיצד תוכל המבקשת להיפרע ממנה על הוצאותיה, ככל שתידחה התביעה בסופו של יום.